כוחה של הסביבה להשפיע עלינו

אני אשתף אתכן בחוסר ביטחון שלי: אני אף פעם לא רקדנית מספיק טובה. אין לי ״רקע מקצועי בריקוד״, לא ״רקדתי מגיל 4״, אין לי ״שנים של ניסיון בבלט ומודרני והיפהופ וג׳אז ופאנקי״. למה? כי בגיל צעיר הרגשתי לא נוח להיות בחוג ריקוד כשהרגשתי הילדה הכי שמנה, אז הפסקתי בגיל 12, וחזרתי לרקוד רק בגיל 18. גם כשחזרתי לזה, חזרתי לדברים שהרגישו לי נעים וכיפיים- ריקודים לטיניים עם בני זוג, ריקוד על עמוד, טוורקינג. לא לקחתי שיעורים בסטודיו, לא למדתי בצורה מסודרת ריקודים שנחשבים לאבני יסוד. עכשיו, לעומת זאת, החלטתי שכדי לשפר את עצמי כמדריכת ריקוד, אני חייבת חייבת חייבת לאתגר את עצמי, והתחלתי ללכת לשיעורי דאנסהול והיפהופ.

למה כל ההקדמה הזו? להגיד שרק כשאנחנו משנות את הסביבה שלנו, אנחנו יכולות להבין כמה הסביבה הנוכחית שלנו היא מחזקת/מחלישה אותנו. לדוגמא, בשנים האחרונות אני מוקפת בנשים שעושות ריקוד על עמוד, טוורקינג, כושר, הרמת משקולות, קרוספיט. ענפי הספורט והריקוד האלה, לפחות בעיני, שמים דגש על איכות התנועה ופחות על איך הגוף נראה/כמה הוא שוקל. אני משתדלת גם לעקוב אחרי אנשים באינסטגרם + להיות חברה במציאות של אנשים שלא במרדף אחרי התזונה, אחרי כמה גרם חלבון אכלו אחרי האימון, או שסופרים קלוריות. למה? כי *לי* זה לא עושה טוב. לא שופטת אותם, פשוט יודעת שאותי זה לא מדרבן. אז כמו שאמרתי, התחלתי ללכת לשיעורי דאנסהול והיפהופ, בסטודיו שיש בו גם שיעורי בלט ומודרני. הרבה פעמים כשאני יוצאת מהשיעורים שלי, יש בחדר אחר שיעור בלט או מודרני. ואני מסתכלת פנימה, ואני רואה רק נשים שלא נראות כמוני, ובבת אחת חוזרת גל בת ה-12, שרואה את זה ומרגישה שונה, פחות טובה משאר הבנות הרזות. ואני יודעת- אין סיכוי, בעולם, שאני אכניס את עצמי לחדר הזה. גם אם יגידו לי שבלט יעשה אותי רקדנית פי 1000 יותר מדהימה, כשכל הבנות בחדר נראות ששוקלות חצי ממני, לא משנה כמה אני חזקה ושלמה עם עצמי, זה לא. יהיה. לי. נעים. נקודה. תגידו שזה חלש מצידי, תגידו שאני כנראה צבועה כי אם אני שלמה עם עצמי אז הסביבה לא צריכה להשפיע עלי, לא מעניין אותי. הסביבה שלנו כן משפיעה עלינו. אבל, אנחנו כן יכולות לבחור את הסביבה שלנו. ואני בוחרת, באופן מודע, להיות איפה שעושה לי טוב. איפה שמתאים לי. שבונה אותי למעלה.

אני חושבת שחלק מהחוכמה, זה לא לדחוף את עצמנו קדימה לסיטואציות מאתגרות בכל מחיר. החוכמה זה לדעת איפה יאתגר אותנו, ואיפה, במילים פשוטות- יהיה לנו יותר מדי. לא כל אתגר צריך לכבוש, לא תמיד צריך ״להשתפר״, לפעמים מספיק פשוט ״להיות״. לנסות לנווט, לשייט ולמצוא את האיזון בין לאהוב את עצמך כמו שאת, לבין לאתגר את עצמך בצורה חכמה, מיטיבה וחומלת. כי לזרוק את עצמנו לסיטואציות קשות, שאולי גם יעשו טריגר לטראומות עבר, זה לא הדרך היחידה לעבודה עצמית. ואם לנו זה לא מתאים, אז לנו זה לא מתאים. תקשיבו לעצמכן.