לפעמים, אתן רואות אותי במרחב האמיתי 😊 בין אם זה במסיבה (בדרך כלל אלטרנטיבית, יש לומר), בשיעור ניסיון/קורס, בהפעלת רווקות, או באירוע מידברן כלשהו, אין דבר יותר כיף מלשמוע ״טוב, אז קצת לא נעים להגיד את זה, אבל אני עוקבת אחרייך מלא זמן ואני ממש אוהבת/מעריכה אותך״. אין. דבר. נעים. מזה. לשמוע!! באמת! לעיתים אני שומעת ״אני מרגישה קצת כמו סטוקרית״, אבל אין שום דבר סטוקרי בלצרוך תוכן ולהנות ממנו. להיפך. זה נפלא! אני אוהבת את זה, זה חשוב לי לדעת שאני לא סתם מלהגת על המקלדת ואף אח

הנה הוא, האודישן שלי לגוט טאלנט! ספוילר: לא עברתי. וזה בסדר, כי לא בשביל לעבור הגעתי 😊 עכשיו שעניתי על השאלה הבוערת, אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי משם. הגעתי לתוכנית עם ספקות גדולים וגם חוסר אמון בהפקה, רק בגלל שתוכנית הכשרונות הקודמת לה עשיתי אודישן (רק רוצים לרקוד) היתה לי חוויה מזעזעת. אבל, בשונה מהם, ההפקה של גוט טאלנט היתה סופר מקצועית ישר מההתחלה. הם כל הזמן, ממש מהשלב הראשון, הדגישו כמה הם רוצים שאגיע להפיץ את המסר שלי ואת האג׳נדה, הרגשתי שההפקה היתה מאוד מאוד בצד שלי

היוווווש חזרתי לחיים. ככה פתאום, אחרי שבועיים של לשכב על הספה ולראות נטפליקס כל היום, קמתי הבוקר, והרגשתי- טוב! אבל רציתי קצת לשתף אתכן מה עבר עליי בשבועיים האלה שלא הרגשתי כמו עצמי. מבחינה רפואית, חטפתי צינון/דלקת גרון בערך לפני שבועיים, ורציתי להימנע מאנטיביוטיקה כמה שאפשר, אז גררתי את זה 9 ימים עד שנשברתי והלכתי לרופאה שהודיעה לי חד משמעית- אם את לא מתחילה אנטיביוטיקה, זה יתפתח לסינוסיטיס. אז התחלתי לפני שבוע. היה שיפור בגלל האנטיביוטיקה, אבל לא ברמה של לחזור לתפקוד מלא