למה אני לא אומרת לאף אחת ״רזית!״

למה אני לא אומרת לאף אחת.ד ״רזית!״ כי אני שונאת שאומרים לי את זה. אני יודעת שכוונתכם טובה. אני יודעת שאתם חושבים שזו מחמאה. אני יודעת שגם בעיניכם סביר להניח שאני נראית טוב יותר עכשיו שרזיתי. אבל, זוכרות את הסרטון טוורקינג בסלואו מושן שהעליתי לפני חודש ושממש נאבקתי ברצון לא להעלות אותו? זה למה. אני עובדת מאוד קשה על להיפטר מהמשוואה של של ערך עצמי = מראה חיצוני. אני עובדת על עצמי, מקדמת את האג'נדה הזו, כותבת על זה, מעודדת בשיעורים שלי בנות לעוף על עצמן. ולכן אני בחיים, לא אומר למישהי שלא שאלה אותי מפורשות, ״יא, איזה יופי! רזית! את נראית נהדר!״ היה לי על זה דיון ביום שני בשיעור טוורקינג בהרצליה עם שתי תלמידות. אחת אמרה לי שרזיתי ואמרתי לה את כל מה שאמרתי לכן עכשיו (את רואה? בסוף כן כתבתי על זה פוסט ☺️), והשניה אמרה ״אבל אני עובדת מאוד קשה על לרדת במשקל ואני כן רוצה לשמוע את זה״. תכלס, מבינה אותה. אבל כל מה שאני מנסה לומר, זה שאי אפשר לדעת מה עומד מאחורי הירידה במשקל של הבן השני. האם תוכנית אימונים ומוטיבציה וגישה בריאה בסך הכל? האם זה סתם ירידה בלתי מכוונת אבל יש עבר של הפרעות אכילה, וכל פעם שמעירים על הירידה הבן אדם (נניח, אני, סתם ככה לדוגמא) שומע ״את נראית מעולה כי קודם היית שמנה ולא נראית טוב״? האם זה תוצר לוואי של תרופות (למשל של מיגרנה, קרה לי לקרובה)? האם זה חס וחלילה מחלה? או אולי פשוט יש שם עיסוק אובססיבי באוכל ובמשקל וזה ממש לא יתרום לשמוע את זה, בטווח הארוך?

בקיצור, אני נמנעת. רק אם שואלים אותי, או אני מעירה היכרות אישית וקרובה ויודעת שזו המטרה של הבן אדם, אני אומרת. לאחרונה חזרתי להתאמן אחרי הפסקה ארוכה ואני מקבלת תגובות כאלה מהסביבה, ובאמת יש בזה משהו מעליב לפעמים, הנימה של ההתפעלות, השתאות, וכמה הם אומרים שירדתי... רבאק, אפשר לחשוב שירדתי 20 קילו! אני בדכ נואמת אבל לפעמים כבר אין לי כח להיכנס לזה אז פשוט אומרת ״כן״ באגביות וממשיכה הלאה. לעולם לא ״תודה״ כי זה מחזק את ההנחה שהם נתנו לי מחמאה עכשיו. יכול להיות שזה בקטנה, טיפה בים, ומניחה שזה לא ישנה הרבה- יכול להיות שאתן בכלל לא מסכימות איתי- אבל לי זה גורם להרגיש קצת יותר טוב :)

בתמונה- אני, לפני שחזרתי להתאמן.

#healthyoffice #healthyhabits #stayactive #הגוףשלך #חירות #מודליופי