על החוזק בלהיות פגיעה.

הרבה מכן כותבות לי בפרטי, פה או באינסטוש, וחולקות איתי דברים מאוד יפים. ההודעות שמספרות על ההשראה שאני מהווה עבורכן- אלה ההודעות שעושות לי את השבוע. תודה, אני לא אומרת את זה בציניות אלא בענווה אמיתית. אחת מכן כתבה לי שאחד הדברים שהיא הכי מתחברת אליהם, זה שאני כותבת גם על מה שלא זוהר. יש הרבה נשים (וזה מבורך) שחשות נוח בגוף שלהן גם אם הוא לא נראה מתאים להוליווד ומחצינות את זה, או נשים מלאות שרוקדות מדהים ומפרסמות סרטונים מעצימים, או ווטאבר. אבל אני משתפת אתכן גם בחוסר בטחון שלי, גם בשעות המשבר, גם בחלקים הפחות יפים של המסע. אני משתפת אתכן כשנגמרת לי הבטריה ואני נעלמת, אני מספרת לכם איפה אני מרגישה פחות חזקה, ואני בעיקר, לא מתיימרת לדעת הכל... אני עדיין לחלוטין במסע, הוא לעולם לא ייגמר, ואני חושבת שזה המצב אצל כל אחד. האומץ להיות פגיעה, לחשוף את מה שבדרך כלל לא חושפים, הוא שהביא אותי למקום בו אני נמצאת בו היום. זה קשה, זה לא קל, כי זה סותר את כל מה שהחברה מגדלת אותנו מגיל צעיר להאמין- תהיי חזקה, תהיי סופר-וומן, אשת קריירה ואמא ללפחות 2 ילדים שמתחזקת גוף חטוב ולפחות פעם בחודש אצל הקוסמטיקאית, תשימי זין על מה שאומרים עלייך אבל מצד שני כן תלכי בתלם, תהיי מושכת אבל אל תהיי זנותית, תפני זמן לעצמך כי את הבן אדם הכי חשוב בעולם אבל דיר בלאק אל תזניחי את הבעל/ילדים/חברות, ובעיקר- keep it together. אל תראי לעולם את הסדקים בבפנוכו שלך, אל תאווררי את הכביסה המלוכלכת, הרי לא כ״כ רע לך, יש אנשים עם הרבה פחות מזל ממך.

ואללה, באיזה שהוא שלב, לשמור על הפאסון הופך להיות הרבה יותר קשה מלשחרר ולהראות לעולם את הפגיעות שלנו, את הבטן הרכה (pardon the pun). בשלב כלשהו, גיליתי שהרבה יותר קל לי לכתוב על כמה אני תשושה וצריכה הפסקה מאשר להעמיד פנים שיש לי מלא אנרגיה ולהתחיל עוד סבב קורסים. השחרור שיש בלספר את האמת שלך, כל כך שווה את הסיכון. ובסופו של דבר... את חיה את החיים שלך בשביל עצמך. לא בשביל אחרים. והאנשים שלא יסכימו עם האמת שלך, הם לא האנשים שאת רוצה מסביבך.

מאחלת לכולכן, אהובות יקרות שלי, שנה נהדרת, מלאה באנשים הנכונים לכן, איזון בין זמן לבד לבין זמן עם אנשים, תהליך נפלא של אהבה עצמית שהולכת ומתגברת (כי זה לא סוויץ און/אוף), דימוי גוף חיובי, מציאת חברות שבראש שלך, ואם זה מה שאתן רוצות- אז גם מערכת יחסים משמעותית, עם תקשורת פתוחה, כנה ומקרבת. והכי חשוב- חוסר שיפוטיות. אצל כולנו. כלפי כולם. (בהצלחה עם זה, כן?)

יאללה, אוהבת אתכן! לכו לאכול מלא ולהרגיש מהממות בבגדי חג 🍑

תמונה מאת Ofir Abe's PhotoVision נ.ב. צילומי העירום איתו, היו לפני כמעט שנתיים. בתקופה הזו בחיי, ממש רציתי לחוות חוויה של צילומי עירום, כסוג של ״השלב הבא״ במסע שלי לקבל את הגוף שלי. לא ידעתי איך לעשות את זה, כי מה, אני אשלם לצלם כלשהו שאני לא מכירה? איך ארגיש נוח? ואם לא אהיה מרוצה מהתוצאות? היקום שמע, ושלח לי את Ayana Mingi שהיא מדריכת עמוד מדהימה (לכל מי ששואלת אותי על ריקוד על עמוד), שאמרה לי שאופיר רוצה לצלם את שתינו. סמכתי עליה, והכרתי עבודות שלו כצלם, אז הלכתי על זה. אופיר היה סופר מקצועי וגרם לי להרגיש נוח מההתחלה, כמו גם העובדה שחברה שלי היתה נוכחת בסטודיו, ויצאו כמה תמונות מהממות. זה היתה חוויה מאוד עוצמתית ומאוד קשה, כי נכון יש לכן את כל הדברים שאתן שונאות לראות בתמונות שלכן? אז הייתי מוכנה נפשית לזה, אבל מה שלא הייתי מוכנה נפשית אליו זה שבעירום, יש עוד מילייייווון דברים לשנוא בגוף כשאני מצטלמת! וודפ?! זה היה ממש קשה תוך כדי הצילומים להזכיר לעצמי שמתוך 200 תמונות, יוצאות משהו כמו 10 טובות, ולהתעלם מכל התמונות הלא-מחמיאות. והן היו. לא. מחמיאות. העליתי כמה וכמה תמונות מהצילומים האלה, אבל לא את זו. כל מה שהעליתי עד כה שידר חוזק, fierceness, עוצמה. לא העזתי להעלות תמונה שבה רואים על הפנים שלי כמה אני מתה מפחד מאיך שהתמונה תצא. או תנוחה שבה הבטן לא שטוחה. די, הגיע הזמן לאוורר את זה! יש לי בטן! אני פוחדת גם לפעמים! זה לא סיבה לצנזר אומנות 😊

#קבלה #אהבה #ביטויעצמירדיקלי #ביטחוןעצמי